טיול ליפן בשלכת קיוטו ופושימי אינארי – יומן מסע יום 4

שלום חברות וחברים,

מה עשינו ביום הרביעי של הטיול…

12, נובמבר, 2025, יצאנו מהמלון שלנו באוקיימה לכיוון קיוטו.

08:45 יצאנו מהמלון לנסיעה של כ-3 שעות, אשר פיצלנו אותה לשני חלקים. לאחר כשלוש שעות הגענו לגשר המפורסם בקובה הוא גשר אקאשי קייקיו (Akashi Kaikyō Bridge), הידוע גם בשם "גשר הפנינה" (Pearl Bridge). זהו אחד הגשרים התלויים הארוכים בעולם, עם מפתח מרכזי באורך של כ-1,991 מטרים. הוא מחבר בין העיר קובה (על האי הונשו) לבין האי אוואג’י (Awaji) ונמתח מעל מצר אקאשי – אזור ים שידוע במים סוערים ורוחות חזקות.

הגשר נחנך בשנת 1998, לאחר כ-10 שנות בנייה מאומצת. הוא נבנה במטרה לשפר את הנגישות בין האיים המרכזיים של יפן, כחלק מהכביש המהיר Honshu-Shikoku, והוא משמש כנתיב תחבורה מרכזי לחיבור בין הונשו לאי שיקוקו. במהלך הבנייה אירעה רעידת אדמה עוצמתית – רעידת האדמה של האנסין ב-1995 – ששינתה את מיקום אחד העמודים המרכזיים של הגשר והביאה להארכתו בכ-1 מטר.

הגשר מתוכנן לעמוד בעומסי רוחות גבוהים, גלים עזים ואפילו רעידות אדמה חזקות במיוחד – עד עוצמה של 8.5. הוא כולל שלושה מגדלים ענקיים, ומואר בלילה בתאורה מרהיבה, המשתנה על פי עונות השנה ואירועים מיוחדים. התאורה הפכה לאחד המאפיינים הבולטים של הגשר, וניתן לצפות בו מאזורי תצפית שונים בקובה ובאי אוואג'י.

אנו חווינו את הגשר דרך מרכז המבקרים Bridge Exhibition Center וראינו את ההנדסה המרשימה שמאחוריו.

בנוסף, הלכנו על הטיילת היחודית בשם Maiko Marine Promenade – טיילת סגורה העוברת בתוך אחד מעמודי הגשר ומאפשרת למבקרים לצפות אל הים מגובה של כ-50 מטרים, דרך חלונות זכוכית.

גשר אקאשי קייקיו הפך לסמל הנדסי ואדריכלי של העיר קובה ושל יפן כולה, והוא מדגים את היכולת של היפנים לשלב בין עיצוב, חדשנות והתמודדות עם אתגרי הטבע, תוך שמירה על אסתטיקה ודיוק יוצאי דופן.

הגשר הוא חלק מהכביש המהיר "הנריקיו" (Honshu-Shikoku Highway) ומשמש נתיב תחבורה חשוב לא רק למכוניות פרטיות אלא גם למשאיות ותנועת סחורות בין האיים. הוא לא פתוח להולכי רגל, אך אנו ביקרנו במרכז המבקרים המרשים, ביצענו תצפית מהמגדל, ובמוזיאון הקטן המסביר על ההנדסה שמאחורי הפרויקט האדיר.

גשר אקשי קאיקיו הוא לא רק סיפור של הנדסה מרשימה – אלא גם של זיכרון קולקטיבי ותגובה לטרגדיה. זהו מקום שמעורר התפעלות טכנית, אך גם מבטא את הרגישות היפנית כלפי ביטחון הציבור, ויכולת להפוך כאב לאתגר וליצירה.

הצורך בגשר עלה לאחר טרגדיה שהתרחשה בשנת 1955. שתי מעבורות שהתנגשו במצר אקשי במהלך סערה טבעו, ו-168 איש מצאו את מותם – רבים מהם היו ילדים בדרכם לטיול בית ספר. האסון הכבד זעזע את הציבור היפני, והביא להחלטה של הממשלה להקים מעבר יבשתי קבוע ובטוח יותר. במשך שנים נדחה הפרויקט, אך לבסוף, הבנייה החלה בשנת 1988 ונמשכה כעשר שנים.

מהביקור בגשר המאוד מרשים, המשכנו עוד כשעה על הכביש לקיוטו, עיר הבירה הישנה.

למידע נוסף על גשר אקאשי קייקו

קיוטו (Kyoto), אחת הערים העתיקות והמרתקות ביפן, שימשה כבירתה הקיסרית במשך יותר מ-1,000 שנה – משנת 794 ועד 1869. בתקופה זו נבנתה בה מסורת תרבותית, דתית ואמנותית עמוקה במיוחד, שהפכה אותה למרכז רוחני, אסתטי ופולחני של יפן. אף על פי שבמהלך ההיסטוריה חוותה שריפות, מלחמות ורעידות אדמה, קיוטו שמרה על אופייה המיוחד ונחשבת היום לעיר שבה שוכן הלב התרבותי של יפן.

בעיר פועלים מאות מקדשים, שדרות של פגודות, גני זן מסורתיים, ואלמנטים אדריכליים מהתקופה הפיאודלית. אחד ההיבטים הייחודיים לעיר הוא מוסד הגיישות (Geisha), נשים אמניות שהתמחו באומנויות הבידור המסורתיות – שירה, ריקוד, נגינה, דקלום שירה ויכולת שיחה מעודנת עם אורחים.

המייקו (Maiko) היא מתלמדת בדרכה להפוך לגיישה. היא צעירה יותר, לובשת קימונו צבעוני ובולט יותר, נעלי עץ גבוהות (אוקובו), ועיצובה החיצוני מושך את העין – עם תסרוקת מסורתית מורכבת ופרחים בשיער. לעומתה, הגיישה (בקיוטו נקראת גם גייקו) מציגה מראה מאופק ובשל, לבושה בקימונו סולידי, איפור עדין יותר, וניחנת באלגנטיות שקטה. שתיהן פעילות בשכונות גיון (Gion), פונטוצ'ו וקומיקו – שם אפשר, לעיתים, לראותן בדרכן לאירועים פרטיים.

המוסד המסורתי של הגיישות נשמר בקפידה, ומשלב בתוכו קודים תרבותיים הדוקים, משמעת גבוהה והערכה לאסתטיקה ולטקסיות. בתי התה, שבהם הן פועלות (אוצ'איה), ממשיכים לשמר מסורת שעוברת מדור לדור, ומעניקים הצצה נדירה לאורח חיים שכמעט ואינו משתנה במשך מאות שנים.

הביקור שלנו בקיוטו מזמין אותנו למסע בזמן: מטיול בין מקדשי הזהב והכסף, דרך סמטאות האבן הצרות של גיון, ועד מפגש עם מייקו או גיישה – כל אלה יוצרים חוויה יפנית עמוקה, מרתקת ומלאת רגש.

השם "קיוטו" ביפנית פירושו "הבירה הבירה" או "עיר הבירה".

– (Kyō) = בירה 

– (To) = עיר / בירה 

קיוטו הייתה עיר הבירה של יפן במשך יותר מאלף שנה (794–1868), עוד לפני העברת הבירה לאדו (טוקיו). לכן שמה שיקף את מעמדה כמרכז הפוליטי והתרבותי של יפן בתקופות רבות.

אגב, טוקיו – משמעות שמה היא "הבירה המזרחית", כלומר המחליפה של קיוטו בצד המזרחי של המדינה.

הרכבת הרומנטית – Sagano Scenic Railway

הביקור שלנו בקיוטו, החל בנסיעה ברכבת הרומנטית. הרכבת הרומנטית של קיוטו, הידועה בשם Sagano Scenic Railway או Sagano Romantic Train, היא אחת החוויות המומלצות ביותר למטיילים באזור קיוטו, במיוחד בעונות המעבר – האביב והסתיו, ובכל זאת כמעט ואין מטיילים ישראלים, וחברות טיולים ישראליות המבצעות זאת. הרכבת נוסעת בין התחנה של סאגה טורוקו (Saga Torokko) שבשכונת ארשיאמה בקיוטו, לבין תחנת קאמהֹקה (Kameoka Torokko), לאורך נהר ההוזו (Hozugawa), במסלול שאורכו כ-7.3 קילומטרים ונמשך כ-25 דקות.

הנסיעה מתבצעת בקרונות עץ בסגנון נוסטלגי, ללא מיזוג או חלונות סגורים, מה שמאפשר לחוות את הנוף באופן ישיר ובלתי אמצעי. אחד הקרונות הוא פתוח לחלוטין (Car No. 5 – "The Rich Car"), ומתאים במיוחד למי שרוצה תחושת טבע מלאה.

לאורך המסלול, הרכבת עוברת דרך יערות צפופים, גשרים, מנהרות ונקודות תצפית על הנהר, שמעניקות חוויית טבע מרהיבה לכל אורך הדרך.

בעונת הסתיו, עונת השלכת – העונה שאנו הגענו לכאן, העלים בצבעי אדום, כתום וזהב עוטפים את המסלול והופכים אותו לאחד ממסלולי השלכת היפים ביותר ביפן. באביב, לעומת זאת, נהנים מפריחת הדובדבן על רקע הרים ירוקים ונהר זורם. גם בקיץ ובחורף הנוף מרשים – עם ירוק עז מצד אחד ושלג עוטף מצד שני.